כל הפוסטים בפקיעין

למי שמחפש מוצר בריאות ישראלי אמיתי, תערובת העלים הזאת יכולה לשמש דוגמה. ישראלית וגם גלילית.

רק לעיתים רחוקות נתקלים בדברי מתיקה שאפשר לאכול כמעט בלי בעיה, מבחינת בריאות.

בית הבד בכפר ג'ת. מקום שכדאי להכיר בשביל שמן זית איכותי

אימפולסיבי כמנהגו, אבו סברי עובר דרך דלת סגורה כדי להעמיד פרופורציות וקןרע אותנו מצחוק

זיכרון כואב מפגישה ראשונה עם מנהיג העדה

מנסים מנסים, עד שבסוף לומדים איך להכין זיתים ואפילו מוכנים להעמיד אותם למבחן

אחרי איזה 10 שנים של הכרות קרובה, סוף סוף נותנים לנו להיכנס למטבח

פגישה עם תושב האזור המעיז להעביר ביקורת על החיים בכפר

לרדת מתחת לאדמה ולשהות למטה במשך כמה שעות, בזמן שמנקים את בורות המים. זה לא מובן מאליו. מתעוררים כל מיני דברים, מנסים לראות אותם מבפנים

אחת הדמויות המיוחדות בפקיעין, מגיע לביקור חולים ותוקע לנו סיפור

מסתבר שהיכולת לספר סיפורים זה לא סתם המצאה

עם כוונה מוגדרת למצוא דרך אל תוך המטבח הערבי הביתי ועם המון סקרנות, התחלנו לגשש אחר הזדמנות. זה לא שהייתה אז בעיה להכיר את המטבח הערבי, לפחות באופן ראשוני. המסעדות הערביות

בסוף היום האחרון של המסיק, בית הבד נפתח במיוחד בשבילנו. כמעט הפעלנו אותו לבד, עד שבעל הבית הופיע אחרי איזה חצי שעה המתנה. בדרך לבית הבד, אבו סברי עצר ליד

כיוונים מקרוביוטיים במשך השנים הראשונות, אחרי השינוי התזונתי ואימוץ הגישה המקרוביוטית, עיצבנו אורח חיים שמרכזו הוא האוכל וזה היה הכיוון. באופן טבעי, בילינו הרבה זמן במטבח ביישום הדברים שלמדנו. באותן

ביקור ראשון בבית בד מכאני מחוץ לפקיעין

באקלים הישראלי אגירת מי גשם זה כמעט דבר מתבקש. אבל רק מעטים דואגים לכך שתהיה אפשרות. חלקם הגדול במגזר. מה זה אומר להקים ולתחזק בור מים?

לא יום רגיל. אותו בוקר יצאנו באיחור לכיוון הכפר. בגלל שמיהרנו, חשבתי לנעול את נעלי העבודה רק כשנגיע למטע, כדי לחסוך את הזמן ביציאה. עליתי לאוטו עם גרביים וכפכפי אילת.