לסיום מבצע ניקוי הבורות השנתי בשבת האחרונה, הכינה לנו אום-סברי (בין היתר) עוגה. זאת עוגה שצריך לדבר עליה, כי אפשר לאכול אותה בלי רגשי אשמה.
מתחילים בקובייה שתיים עם הקפה של הבוקר. אחר כך, כשגומרים לשטוף את הבור ועושים הפסקה לפני הצביעה, שותים עוד קפה ואוכלים עוד קובייה שתיים עוגה, ובסוף שוב, אחרי הארוחה המסכמת את יום העבודה.
הבצק עשוי מקמח מלא, שמן זית (כוס לקילו קמח), מים ומעט שמרים. שתי שכבות משוטחות בתבנית, וביניהן שכבה דקה של תפוחי עץ מבושלים ומעוכים, ממותקים במעט סוכר לבן (ממש מעט, המתיקות עדינה). העוגה נאפת עד רגע לפני שהתקרה שלה נשרפת, כחצי שעה.
טעימה וקלה לאכילה ופשוטה להכנה. ממש עוגה של מתחילים. מספיק שיודעים את חומרי הגלם, אפילו לא צריך מתכון. הכי בסיסי שיש והכי טבעי. ישר ולעניין. עזבו אותנו מעוגות מסובכות ומתוקים עם מרכיבים עתירי "כל מה שאנחנו לא רוצים לאכול ולא יכולים להפסיק". וגם בלי כל מיני תחליפים. רוצים הכי פשוט והכי נקי שאפשר, ואת זה יש אצל אום-סברי בלי בושה ובלי להוסיף דבר.
את הקופסה עם פרוסות העוגה, שאום-סברי שלחה איתנו הביתה (תבנית שלמה), השארנו כמה שעות אחרי זה בטעות על השיש טיפה פתוחה, ויצאנו להליכה. שלושת החתולים שהיו באותה שעה בבית הסתערו על המציאה. עשו חגיגה עם תפוחים ושמן זית וחיסלו את כל העוגה.
