כל הפוסטים בפינה למגדלים

החסה האדומה החלה להיות משווקת בארץ על ידי חברות הזרעים לפני כעשר שנים או יותר, ומאז היא לא מצליחה למצוא מקום בצלחת הישראלית. זה לכשעצמו נתון שמתבסס על תוצאות המכירה.

כרשה, פורי, לוף, פרסה והרשימה ממשיכה ירק עם הרבה שמות שמקבל המון יוקרה והערכה – הרבה בזכות המוניטין שנוצר לו במטבח הצרפתי, בשל הטעם העדין והשילוב המושלם עם החמאה. אבל

אחד החסרונות העיקריים של החיים בסביבה כפרית, זה שכל הזמן צריך לנסוע. נחמד לגלות מקום שמבינים בו עניין. מקום שמצליח להציע מבחר מוצרים מגוון שיוצר אצל הצרכן תחושה שהכל נמצא

אם אתם אוהבי שווקים ונוהגים להסתובב בשווקי ירקות ומזון בערים הגדולות באיטליה, ספרד או צרפת, אולי שמתם לב והתפלאתם, לגלות שלט קטן בדוכן הירקות, המופיע ליד העגבניות הגדולות, עם הכיתוב "עגבנייה

  מאז שנבט והחל להפגין נוכחות בגינה, מתקיים בינינו ויכוח תמידי באיזה שם לקרוא לצמח, אבל על הטעם הנפלא של הפירות אין לנו שום ויכוח. טעם שאפשר לפגוש בו זיכרונות.

לפני  סוף המילניום הקודם בערך, באחר הטיולים על הגבעות שצופות על נהריה ממזרח, מצאנו צמח שהריח מאד כמו האזוב המוכר מהזעתר, אבל נראה שונה לגמרי. קטפנו כמה גבעולים וייבשנו אצלנו במטבח

מנגולד הוא ירק עלים סתגלן וחסון, שמסתדר מצוין עם האקלים ועם תנאי הגידול אצלנו בארץ. עלי המנגולד מופיעים במגוון רחב של מאכלים מסורתיים מסביב לים התיכון, עוד לפני שיוחס להם

 יצור מוזר ובלתי מוכר בגן הירק כמו גם במטבח ובצלחת. מין אאוטסיידר כזה שלאט לאט מתנחל ותופס את מקומו.זה לא שחסר מוניטין. יש לו שם של מזון מעודן שפוגשים כמעט

משהו לא ברור בין תחוח וקילטור ושיתקנו אותי ידידי כי אני לא חקלאי אם טעיתי במשהו לעילוי נשמתה של "האגריה" מגן הירק של "משק ילדים"    במשק ילדים הייתה מין מכונה כזו