חלקת "הצדיק" קיבלה את שמה בשל סמיכותה לקבר הצדיק "אושעיה איש טיריא", הנמצא מעל "מעין טיריא", על הדרך המובילה לכניסה המערבית לכפר פקיעין. החלקה ממוקמת ממש מעבר לכביש, על מדרון מלא אבנים, שבור לשלוש-ארבע טרסות. יש בתוכה כ-80 עצים.
בשל המדרון החד ותנאי הקרקע הקשים, כשצריך לחשוב שלוש פעמים איפה לשים את הרגל, לפני כל צעד שעושים, המסיק בחלקה הזו זה חתיכת קריעת תחת מהסרטים. תחושה שהולכת ונבנית ככל שיום העבודה מתקדם.
בתוך השאון המכני של מנועי המכוניות שעוברות למטה על הכביש, בוקעים מדי פעם ממתחם הקבר גם קולות של מתפללים, שבאים למקום כדי "לעשות תיקון" או לקיים תפילה לכבוד הצדיק, ולעיתים קרובות אף להשמיע קולות תקיעה בשופרים.
בוקר אחד בשבוע שעבר, בעודנו עובדים בחלקה, הגיעה למתחם הקבר קבוצה של מתפללים, שעד מהרה שקעו לתוך תפילה, תוקעים בשופר וחוזרים ללהט התפילה חליפות . ברגע מסוים החלה להישמע מכיוון המתחם צעקתו הרמה של אחד הבחורים: אושעיה… אושעיה הצדיק… ואחרי הפסקה קצרה שוב – אושעיה… הצדיק אושעיה… צעק למרומים בגרון ניחר. ואז באופן בלתי צפוי לגמרי נחתה עליו תשובה. כן, כן, אני כאן. אני פה למעלה, מה קורה, מה אתה צריך? נשמעה באוויר צעקה מכיווננו. למרות שהגיע בהפתעה, אי אפשר היה לטעות בקולו של אבו סברי.
המתפלל השתתק, ורחש התפילה נדם באחת. במשך כמה שניות של שקט החזקנו מעמד ואז התחלנו לצחוק ומיד כולם נדבקו, ואחרי שהתגברו על הבלבול בצידו השני, התפשט הצחוק גם מעבר לכביש.
צחקנו כמה דקות עד שהעניינים נרגעו. המשכנו בשקט בעבודה והמתפללים חזרו ושקעו לתוך התפילה. הפעם יותר בנחת.