פעם אחת, כשאבו סברי היה בערך בן שמונה, הופיע בחצר הבית אדם לא מוכר וניגש אל הילד בחביבות. אחרי ששיחק איתו כמה דקות, שאל האיש את הילד איפה אביו?
הוא בדיר, ענה לו אבו סברי הקטן, והאורח הורה לו לגשת ולהודיע לאביו שהוא כאן. הילד פנה לכיוון הדיר, שהיה בקומה התחתונה של בית המשפחה. אחרי שהלך מספר צעדים, הסתובב לרגע לאחור ושאל בתמימות – ומה להגיד לו? תגיד לו אמין טאריף, ענה האיש.
אבא של אבו סברי היה גיבור. איש גדול ממדים (1.98 מ'), שרירי וחזק, עם קול רועם של אריה, שיצר לו מוניטין רב בכל האזור. עלילותיו שזורות בסיפורי המסורת של העדה במאה העשרים וחוץ מזה, הוא היה בן גילו וחברו הקרוב של השייח הקדוש אמין טאריף, שהנהיג את העדה הדרוזית במשך 65 שנה.
אז (1962) עוד לא היו כמעט תמונות וצילומים של האנשים החשובים. מעט מאד אנשים הכירו את האישיות בַּפנים, בטח לא ילד בן שמונה. הוא נכנס אל הדיר ואמר לאביו: אמין טאריף מחכה לך בחוץ, ועל המקום האב העיף לו סטירה אדירה.
מופתע ומזועזע מעוצמת המכה, אבו סברי הבין שאבין לא מאמין לדבריו. בקושי רב ובטון מתנצל הוא לחש לאב: אבל לפני הבית יש איש עם כובע עגול והוא אומר שקוראים לו אמין טאריף. איך שהאב שמע "כובע עגול" (רק לשייח טאריף יש כובע עגול), הוא מיד קפץ החוצה מהדיר ויצא בריצה לקבל את פני האורח. ומיד, כנהוג באירועים מסוג זה, כל בני הבית החלו להתארגן לחאפלה גדולה לכבוד האורח המכובד. רק אבו סברי הקטן, מייבב וכואב, עלה הביתה לבד.