יצור מוזר ובלתי מוכר בגן הירק כמו גם במטבח ובצלחת.
מין אאוטסיידר כזה שלאט לאט מתנחל ותופס את מקומו.
זה לא שחסר מוניטין. יש לו שם של מזון מעודן שפוגשים כמעט רק אצל מי שמבין באוכל ויודע להכין.
הוא נמכר בשוק האורגני כבר יותר מעשר שנים. לאורך התקופה, הביקוש נשאר יציב ושומר על רמה נמוכה והמחיר נשאר גבוה, סביב 40 ש"ח לקילו, כמעט עד סוף העונה. זה מחיר הגבוה פי שלושה בהשוואה למחיר בשוק הקונבנציונאלי. בשמו הערבי "כוסבייה" ובמחיר נמוך יחסית הוא נמכר בשוק הערבי ולמגזר מסוים בשוק היהודי בכמויות הרבה יותר גדולות. אך ביחס לכך אין לנו שום ניסיון.
בשוק האורגני לעומת זה, חוזרים ושומעים את אותה טענה. הוא מאד טעים אבל גם מאד עושה גזים בבטן וקשה לעיכול. כפועל יוצא של כך, רבים מהצרכנים נרתעים ממנו. במהלך הניסיון שצברנו בעבודה עם הפקעת הזאת במטבח, צדה את תשומת ליבנו תופעה בולטת במיוחד. חוסר אחידות בבישול, כשחלק מהפקעת מתבשל מהר יותר מחלק אחר.
גזים בעיכול זה סימן של ירק לא מבושל {בין היתר}. אפשר שזו הסיבה, כלומר שמזדרזים להוריד אותו מהאש. מבחינה זו, דווקא באפייה אפשר להשיג אחידות יותר גבוהה. בכל מקרה, עניין חוסר האחידות בבישול נשאר כחידה והשאלה האם התופעה הזו היא תכונה טבעית של הירק, או תוצאה של תנאי הגידול או השיווק, נשארה בלתי פתורה.
הצעד הבא מבחינתנו היה לגדל אותו בגינה, לבשל אותו טרי ישר מהערוגה ולראות האם מתקבלת תוצאה יותר טובה.
מדענים או לא ?
חמניית הפקעות {ארטישוק ירושלמי} – כפי שהיא נראית מעל האדמה {מימין} והגזע במקום החיבור לאדמה. עכשיו נשאר רק לראות מה קורה מתחת.
גידול בגינה ביתית – רשמים מעונה ראשונה בגינה
אבל לפני זה ניתוח אופי. כל ירק שמסתיר את היבול בתוך האדמה ולא מוציא אותו לאוויר חושף משהו מאד מהותי על אופיו. משהו מסתורי.
אתה לא מקבל את מה שאתה רואה כשאתה מסתכל אלא רק אחרי שאתה לומד להכירו מבפנוכו. זאת אומרת, רק אחרי שאתה אוכל.
הטבע הזה של הגידול מוסיף מימד חזק מאד של התרגשות שמגיעה לשיאה בזמן שמוציאים את היבול. זה פשוט חוויה מטרפת .
לפני כחצי שנה בשלהי האביב, גילינו במקרה באחת הפינות הנידחות במקרר שקית עם פקעות של ארטישוק ירושלמי. בדיוק ברגע המתאים מבחינת העונה להטמין אותן באדמה וכך עשינו. כשרואים איך הצמח הזה מתיישב על צינור ההשקיה ופשוט חונק אותו ועוצר את הזרימה, מבינים כמה הוא אוהב מים וזה שתקופת הגידול כזו ארוכה {חצי שנה} הופך את ההשקיה להשקעה של ממש. צריך להיות מוכנים לזה כששמים אותו בגינה. אם כמובן רוצים שיהיה יבול.
בלי לשאול ובלי ללמוד כלום מכל התצפיות שעשינו על הגידול בשנים שאנחנו באים והולכים בשטחים, טמנו את הפקעות במרחק של 30 ס"מ אחת מהשנייה ובמרחק דומה בין השורות. הפקעות נראות כאלה קטנות חשבנו. רק אחר כך הסקרנות התעוררה. גילינו שבגן הבית בהרדוף ואצל איריס בכפר יהושע לא מגדלים באותה שיטה. ראינו שאצל איריס המרחקים הרבה יותר גדולים. 1 מטר בין הפקעות ובין השורות והצמחים ממלאים את כל הרווח עם העלווה. בהרדוף לעומת זה טומנים במרחקים קצרים כמעט כמו אצלנו. כשמסתכלים על העלווה קשה לראות הבדל מהותי אבל מוצאים אותו כשמעלים את היבול.
בשנה שעברה נודע לי שבכפר יהושע מוציאים כ – 8 ק"ג פקעות מצמח אחד. זה נשמע לי אז המון. בסוף השבוע החולף הוצאנו את הצמחים בגינה אצלנו ונוכחנו בהבדל. אפילו לא קילו מצמח אחד. צפוף לו מדי. יחד עם זה, 15 צמחים על שטח של 3 מ"ר, עדיין הניבו קרוב ל – 10 ק"ג פקעות. יבול יפה לכל הדעות בייחוד בגינה ביתית. כמות כזאת יכולה להספיק לכל החורף. פעם פעמיים בשבוע, תוספת אדירה לתפריט וכשמחשבים את עלות הגידול ואת השטח הקטן שנדרש זה נראה ממש כדאי.
הכי חשוב שביום שאחרי האסיף, אפינו את הפקעות לארוחת ערב חגיגית והתוצאה הייתה מושלמת. בלי שום עדות לחוסר האחידות בבישול שמאפיינת את הפקעות בשוק המסחרי.
לפחות על יסוד הניסוי שלנו השנה, זה גידול שמאד מתאים לגינה ביתית. גם לנוי וגם למאכל, עם כל ההתרגשות והאושר שמתלווה לגידול, לאיסוף היבול, לבישול במטבח הביתי ולאכילה על שולחן המשפחה.
ההפרש ביבול כך התברר, לא היה ההבדל היחיד בין שתי השיטות וזה עניין נוסף שכדאי לדעת. יש הבדל גם בצורתן של הפקעות. זו תופעה שראינו לראשונה בפקעות של הרדוף ועתה, אחרי שהוצאנו אצלנו, מתבררת כביטוי של צורת הגידול. כשהשתילים גדלים בצפיפות הפקעות מתפתחות בנפרד. בדומה לבטטה, הן נראות כמו בטטות קטנות. כשהשתיל גדל על שטח רחב ויש לו מקום, הפקעות מתרחבות, מפתחות התפצלויות ומקבלות כל מיני צורות מוזרות שאחר כך באריזה צריך לשבור. זה פחות נוח בבישול.
זהו לכם. אם יש אדמה טובה בגינה, כדאי לשמור פקעות בקירור לקראת האביב. נזכיר לכם להטמין אותן כשתגיע העונה.
כל בית השורשים עם חלק מהפקעות עדיין מחוברות. לקבל מושג איך זה נראה מתחת לאדמה. והדלי עם הפקעות. אוצר שלא יסולא בפז