משהו מתוק? סוכר זה הדלק של התאים, הדלק של החיים. המשיכה לטעם מתוק ולמזונות מתוקים היא תחושה שכל אחד מתנסה בה באופן טבעי לגמרי. זה משהו שהולך איתנו כל החיים, מהילדות עד הזקנה, ואולי גם אחרי המוות. הרגע שבו התחושה הזו משתלטת הוא רגע מאד רגיש, בגלל ההשפעה הבריאותית של הבחירות שאנחנו עושים ביחס לאכילה. ברגע כזה צריך המון כח בשביל לעשות בחירה נכונה ולא ליפול למלכודת המתוקה – לאכול בלי אבחנה ובלי הפסקה. זו בדיוק התכונה של ממתקים ושל מזונות ממותקים יתר על המידה, שהם יוצרים משיכה כל כך חזקה. העלייה החדה והמהירה ברמת האנרגיה, שנגרמת בעקבות אכילה של ממתיקים כמו סוכר לבן וחום, סוכר פירות, דבש, סירופ מייפל וכד', יוצרת שינויים תכופים במצב הרוח, מחלישה את האיברים הפנימיים, ולאורך זמן מחוללת את התנאים להתפתחות מחלות נפש (מניה דיפרסיה), ליקויים הורמונליים, סכרת ומחלות ניווניות. בקיצור, לא מבססת עתיד ורוד!!!
כשבוחרים את הממתיק, כדאי להביא בחשבון גם את הכמות וגם את האיכות. יש הבדל גדול בין סתם סוכר לבן, שאין בו טיפה ערך תזונתי, לכמות מדודה של דבש או סירופ מייפל באיכות טובה – להם יש ערך תזונתי וסגולה טבעית. אבל גם השימוש בממתיק מקורי ואיכותי עשוי לגרום לעלייה חדה בסוכר בדם, שאחריה מגיעה נפילה, חדה באותה מידה. שימו לב לתחושה בפעם הבאה שאתם אוכלים משהו מתוק במיוחד. העלייה והירידה זה סיבוב מסוכן, שימו לב.
אם אתם נמצאים במסגרת של אכילה טיפולית, אם חשוב לכם לאכול בצורה מאוזנת וגם אם אתם מעדיפים ליהנות מממתיקים באיכות הכי גבוהה, כדאי לבחור בלתת אורז מסורתי. לתת האורז מכיל 30% עמילן, 45% סוכר דגנים (מאלטוז), 4% סוכר פשוט (גלוקוזה) ו-20% מים. הגלוקוז מתפרק ונספג בדם כמעט באופן מיידי. המאלטוז המורכב יותר מתפרק ונספג בתוך שעה וחצי – שעתיים, והעמילן מגיע בהדרגה אל הדם אחרי ארבע שעות. לעומת ממתיקים אחרים, העשירים בסוכרים פשוטים שמתפרקים בקלות ובמהירות, לתת האורז מזין את הדם בזרם אנרגיה מתון אך מתמשך ויציב, ויוצר השפעה מאוזנת, מחממת ומרגיעה. ללתת יש יתרון נוסף בזכות המינרלים והוויטמינים מקבוצת B, שנמצאים באופן טבעי בגרעיני אורז ושעורה. אף שניחן במרקם סמיך ועשיר, ללתת יש טעם עדין שיכול להתאים לתיבול מזונות פשוטים, במקום שטעם של דבש או סירופ מייפל יהיה יותר מדי מודגש.
לתת אורז אורגני מסורתי מיובא לארץ מיפן באמצעות חברת "טעם טבע" (נקרא גם "סירופ אורז"). בתקופה העתיקה ביפן, לתת האורז נתפס כבעל מקור אלוהי. כאילו מתוך איזו תוכנית שמיימית, ההוספה של חופן זרעי שעורה מונבטים לקערה של זרעי אורז גרוסים מובילה להיווצרות של הנקטר הזהוב והמתקתק. אורז נתפס אז כמתנה של האלים לבני אדם, ותהליך ההתמרה שלו ללתת טהור התקיים אך ורק במקומות מקודשים. ביפן המודרנית לתת אורז מסורתי ("מיזו-אמה" – מים מתוקים) זה מוצר שכמעט לא ניתן להשיג. למעשה, יש סיכוי יותר טוב למצוא אותו בחנות טבע בארץ מאשר בסופרמרקט ביפן. כיום, כמאה שנים ויותר אחרי שגבולות המסחר נפרצו והסוכר הלבן החל לחדור לאיים, גם היפנים שרים את ה"בלוז לסוכר". רק מספר בתי ייצור קטנים, מפוזרים ברחבי הארץ, עדיין ממשיכים לייצר את הלתת לפי השיטה המסורתית.
תהליך הייצור של לתת אורז מסורתי קשור בגרעיני שעורה. הזרעים מושרים במים עד לנביטה ואז מיובשים ומרוסקים בשיטה ששומרת על תכולת האנזימים שבגרעין. האנזימים מאפשרים את הפירוק של עמילן לסוכר פשוט, שיכול לשמש מזון ולתת כח לנביטה. בתחילת התהליך משרים גרעינים שבורים של אורז אורגני מלא במשך לילה, ולמחרת מאדים אותם במשך שעה ומוסיפים מעט מים עד שמתקבלת דייסה סמיכה. לתוך הדייסה מערבבים את נבטי השעורה ומחזיקים בטמפרטורה נמוכה מ-60 מעלות (כדי לשמור על האנזימים) בחבית עץ במשך מספר שעות. בתוך זמן קצר יחסית, הפחמימות, החלבונים והשומנים שבאורז המלא נשברים ומפורקים לסוכרים פשוטים, חומצות אמינו וחומצות שומן. ככל שהתהליך הזה נמשך, הדייסה מקבלת צבע יותר כהה וטעם יותר מתוק. אלא שהסוכר ממשיך להתפרק, ובשלב מסוים מתחיל להפוך לאלכוהול ולפגום בניחוח ובטעם (דייסת האורז הזו היא גם אחד השלבים בהכנה של יין אורז מסורתי). לכן, הרבה לפני שהאלכוהול מתחיל להיווצר, מרתיחים את הדייסה ועוצרים את המשך הפעולה של האנזימים. בשלב הבא מעבירים את הדייסה לשקי כותנה ולוחצים מהם את הנוזלים. המים הצבועים בגוון הערמון שמטפטפים מהשקים, נאספים ומסוננים שוב דרך בד כותנה צפוף, והגוון נהיה זהוב.
בשלב הסופי, הלתת הצלול והזך מצומצם במשך מספר שעות, בבישול ואחר כך באידוי, עד לסמיכות הרצויה. לתת אורז מסורתי הוא גם מתיקות, גם בריאות וגם אמנות. או בקיצור, חוויה של אכילה.