שום טרי – קשה בלעדיו, בייחוד במטבח פעיל. קשה בלי טעם של שום כתבלין שמשתלב במגוון רחב של מאכלים. יש לו תפקיד מרכזי, החיסרון שלו מורגש.
כנראה שצריך להיות באמת בעניינים כדי להבין שלשום יש עונה, ושבסיומה פשוט אין להשיג אותו, אלא בחצי הכדור הדרומי. זאת עובדה, אין דרך טבעית לעצור את זה. כמו כל הבצלים, גם השום מתחיל ברגע מסוים (נובמבר) לנבוט ולהוציא גבעול ועלים. מאותו שלב עוברים 5-4 חודשים עד שהוא חוזר להופיע בשוק. זה עניין חשוב, כי אפשר וכדאי להתכונן לתקופה הזאת מראש ולעבור אותה בקלות.
שום קפוא – ברור שהאיכות התזונתית הגבוהה של השום הטרי, כמזון שמטהר את הדם ומסלק כל מיני תחלואים, הולכת ברובה לאיבוד עם כל תהליך עיבוד שהוא עובר, כמו כתישה במעבד מזון חשמלי ואחסון בהקפאה. בכל זאת, מבחינת הטעם ומבחינת הנוכחות כתבלין, ואפילו מבחינת הנוחיות בשימוש, זה דבר מעולה להחזיק במקפיא.
אפשר כמובן להשתמש במשהו קנוי. אומרים: "באין זמיר, גם עורב הוא ציפור שיר", אבל אם יש זמיר זה נשמע הרבה יותר טוב. זאת אומרת, המוצר הביתי יותר איכותי. אם זה לא כזה מאמץ גדול, אז למה בעצם לא להכין בבית?
לפי החשבון שלנו, בערך קילו – קילו וחצי שום טרי (25-20 ראשים בינוניים) מספיקים למטבח ביתי ממוצע לתקופה שבה אין שום. כדאי להקדים ולקנות את השום בתחילת העונה, לפני שהוא מתחיל לאבד משקל (לקראת החגים). אנחנו מתכוונים לכמות נפרדת מזאת שבה שמשתמשים באופן שוטף. שום רק לצורך הקפאה, לשימוש בעונה הקרה.
הקילוף של הראשים לשיניים, כל שן בפני עצמה, זה בעצם עיקר העבודה, וזה עיסוק שכל אחד מבני הבית יכול בו לתת יד. לא חייבים לקלף הכל בפעם אחת. מקלפים שני ראשים, שמים את השיניים בקופסה ושומרים במקרר. לאט לאט זה נאסף, עד שכל הכמות מקולפת. זה יכול לקחת חודשיים-שלושה. השום במקרר נשמר. בכל מקרה לא חייבים למהר, אבל עדיף מה שיותר מוקדם, שיהיה ברור.
אחרי שכל השום מקולף אוזרים אומץ. מכינים את מעבד המזון לעבודה ואיתו 3-2 שקיות פלסטיק פשוטות, כאלה שאורזים בהן מזון. דבר ראשון, טוחנים וכותשים את שיני השום לכמעט עיסה דקה. את הרסק הזה אפשר להקפיא בכל מיני צורות (למשל בתבנית קרח עם הפרדה לקוביות). אנחנו עובדים בשיטת הנקניק.
נקניק שום – בעזרת כף מעבירים חלק מהשום הכתוש לתוך שקית ודוחסים אותו כלפי מטה. מגלגלים את החלק התחתון של השקית פעם אחת, כך שנוצר מעין גליל בצורת נקניק, בערך בקוטר של 4-3 ס"מ. מוסיפים עוד שום כתוש כדי להגדיל את הקוטר אם צריך. לסיום, מגלגלים את כל מה שנשאר מהשקית צמוד צמוד מסביב לגליל המהודק. אחרי שארזנו את כל הכמות בצורה הזאת לגלילים, כל שנותר הוא להעביר אותם למקפיא.
כדי להשתמש מוציאים נקניק שום אחד מהמקפיא, שולפים מהשקית, פורסים פרוסה באיזה עובי שרוצים וזורקים למחבת או לסיר. זה הכי נח והכי פשוט לעבודה לטעמנו. מאמץ משתלם, נקניק שמוכיח את עצמו כל פעם מחדש.