לא הרבה ידוע, ולא הרבה מדברים, על התרומה התזונתית של השורש בהיבט האנרגטי. שלא כמו מרכיבים תזונתיים, תכונה אנרגטית קשה למדוד באמצעים מדעיים. באופן ראשוני אפשר ללמוד על התכונה האנרגטית מהמשמעות של השם. השורש מייצג את החיבור לאדמה וקשור לארציות. אנחנו מרגישים את הכח של השורש בהקשר של שגרה ומשמעת, ביכולת לשמור על סדר ומסגרת באורח החיים, ביכולת לעשות דברים שחוזרים על עצמם ומשעממים אבל נחוצים. לעשות דברים שצריך – זה כוח. כשחסר לכם החיבור לאדמה, שימו פניכם לשורשים.
הענק הלבן
מבחינה חזותית, לצנון הלבן יש יתרון גודל משמעותי, כשמשווים אותו לצנונים האחרים. אבל זה רק בגלל ששכחנו איך הצנונים היו נראים פעם. היום עושים צנון קטן, כי הוא נמכר יותר טוב בחנות. את הצנון הלבן עוד לא הספיקו לתכנת בארץ, משום שהוא לא מכאן. בסך הכל זה ירק חדש ולא מוכר עדיין, ומשום כך לא תמיד הוא מגיע למלוא הפוטנציאל בשטח.
בארצות מוצאו, במזרח אסיה, צנון אחד עשוי להגיע למשקל של 10, 20 ואף 30 קילו. זה גודל מקובל שמתאים לשימוש הרב שנמצא לו במטבח ועל המקום שיש לו בתזונת המזרח, ויותר מכולם ביפן. בדרך כלל זה שורש זול. קל לגידול ונח לשיווק; עתיר במים ונשמר ימים ארוכים גם מחוץ לקירור (לא באקלים חם). ביפן משתמשים בכל חלקי הצמח, אבל אצלנו בינתיים רק השורש זה העניין.
לענק הלבן יש צורה מוארכת. הוא מעמיק לחדור לאדמה, לעומת הצנון האדום שיושב בפנים רק כמה סנטימטר. להבדל הזה יש משמעות אנרגטית כשעושים הקבלה לגוף האדם. לעומת האדום שהשפעתו מתמקדת באזור המותניים (גובה פני האדמה), הצנון הלבן שולח כוחות לרגליים ומחזק את האחיזה בקרקע. השפעה דומה אפשר ליחס גם לגזר ולכל שורש שיודע לחפור לעומק. זו השפעה שאין לה ביטוי מבחינה מדעית, אבל היא נוכחת ומורגשת בייחוד במצבים של חולשה.
שימושים במטבח
הדרך הכי מקובלת לאכול צנון לבן היא לגרד אותו חי. ערמה של צנון מגורד מתובלת במעט רוטב סויה, זו מנה כמעט אוטומטית ליד אוכל מטוגן ביפן, שכן הצנון הלבן יודע לפרק את השומן. זו מנה פשוטה וקלה להכנה. אפשר להוסיף שפריץ לימון או שניים. מי שביקר ביפן התרשם בוודאי, שבעצם אפשר לאכול המון צנון בלי להתכוון, והוא אפילו טעים.
צנון לבן כבוש הוא גם מאכל מאד פופולרי. עושים אותו בכמה דרכים, בדרך כלל מתובל. בתור התחלה, אפשר לפרוס לפרוסות דקות ולהשרות במלח ומיץ של לימון. הצנון מתרכך עם הזמן במשרה ומוציא את המים. טעים בתור מתאבן לצד האוכל. פרוסות צנון במשרה מתיישבות טוב גם בסנדביץ'. זו כשלעצמה סיבה טובה להכין ולשמור במקרר. לצנון יש תכונה מכייחת, זאת אומרת מעלה ליחה ומנקה את דרכי הנשימה. כדאי להגדיל את השימוש בו כשיש צינון או נזלת, כדי להאיץ את ההחלמה.
לעומת הדרכים שתיארנו לעיל, מניסיוננו הדל, הצנון הלבן מקבל טעם מר כשאופים אותו בתנור. גם בבישול יש איתו קצת בעיה. הטעם שלו משתנה למתוק ומשתלט בקלות על התבשיל. כדאי לתבל אותו בהתאם. אם משלבים במרק, כדאי בכמות קטנה. לעומת זאת בווק הוא מסתדר מצוין, בייחוד כששומרים על מרקם וטעם חצי מבושל. כשחותכים אותו למקלות עבים ומקפיצים עם ירקות נוספים, אפשר לראות שהמקום שלו מוצדק. הסוד זה טיפה רוטב סויה. הוא נהיה ממש ירק טעים.