למעט בשנה שעברה, כל שנה אחרי החגים, עולים למעלה החמישה במבואות ירושלים, למחסן של הרצל ביבי יבואן המזון האורגני, להצטייד בסחורה לקראת העונה הקרה. את הרצל לוקח הרבה זמן להכיר. רק אחרי 10 שנים בהן קונים אצלו במחסן ומשלמים לו במזומן, יטריח את עצמו ויגניב אליכם מבט. איש עסוק וטרוד שמבלה שעות ארוכות בניסיונות קורעי לב להבין מה רוצה ממנו המחשב. הוא סוחר בכל העולם, קונה שטחים ויבולים במקומות רחוקים, מניע סחורות בין יבשות וגם הספק הגדול בשוק האורגני של תוצרת מדף. הכל אצלו בראש או רשום על איזה נייר מקומט.
בניגוד למוניטין שיצא לו, מי שניגש אליו בזהירות בלי אוניה של אגו ועם סבלנות, עשוי לגלות שהוא בעצם אדם חביב שיודע לספר סיפור ולתבל אותו בבדיחה. אדם שראה כבר הכל, עם ניסיון עסקי אדיר וראיה מאד רחבה. מהתמונות שתלויות במשרד על הקיר, למדנו במשך הזמן להכיר את האישה והילדים והנכדים ואת החתולה אסתר פגשנו מסתובבת במחסן. כך נהיינו חלק מהמשפחה {אלה מנהריה} שאף אחד לא מכיר חוץ מהרצל.
בעסק ליבוא ואחסון תוצרת לשיווק יש תמיד המון משקל לטריות. כצרכנים אורגניים חשוב לנו להיות עם היד על הדופק, כי מוצרי מזון מתקלקלים במהירות וכשזה קורה, כמעט תמיד הבעיה מתחילה אצל הספק. התנאים שבהם הסחורה מוחזקת הינם גורם בעל השפעה מידית על האיכות. כשמרגישים בזמן הבישול את תנאי האחסון סימן שהם לא טובים. גם ככה קשה למצוא בארץ יבוא באיכות גבוהה. לכן חשוב לראות את המחסן בעיניים לפני שקונים. בגלל זה אנחנו עולים אליו ולא מזמינים אלינו את המשאית.
לפחות פעמיים מאז שהתחלנו להגיע לשם, מצאנו את המקום בשיפוץ ובשני המקרים זה התחיל מגברת {מתוך ציבור לקוחות קבועים מכל הארץ שבאים לקנות במקום} שראתה משהו שלא מצא חן בעיניה והתלוננה למשרד הבריאות. כך יוצא, שלאורך השנים יש כל הזמן שיפורים במבנה והתנאים אצל הרצל במחסן הולכים ומשתפרים. מאד הופתענו לגלות שהוא כבר לא שם.
המחסן בקיבוץ מעלה החמישה –
ללא ספק אחד המקומות הכי לא מתאימים למצוא בו בית עסק. ממש בין ההרים, על ראש גבעה הצופה על כל השפלה. נוף עוצר נשימה, מקום לבנות בו מלון, ומה יש שם ? מחסן סחורה אורגנית באמצע הרפת של הקיבוץ. באחד הביקורים לפני כמה שנים, פגשנו את נמרוד פרנס. בחור נעים וחייכן שהשתרך לצידו של הרצל באופן מוגזם. כאילו עושה טובה, או מעדיף להיות במקום אחר. התברר שהוא בעלה של בתו של הרצל וכבני משפחה לכל דבר לחצנו ידיים ועשינו הכרות גם איתו. באותו יום המחסן נראה היה כמו מפעל.
באותה עת, השוק האורגני נכנס לשיגעון של צמיחה. רשתות וסניפים צצו משום מקום וחברות שיווק שאך קמו, החלו לקנות אצל הרצל סחורה, אבל לא רק בתפזורת אלא ביקשו אריזות ועם מדבקה. אז הרצל ארז לכולם ונהיה לו מזה בית אריזה במחסן. בשביל זה הוא הכניס את נמרוד. אל "חברת תבואות" שהוקמה באותם ימים, תכנן הרצל להעביר את ההתנהלות מול הרשתות הגדולות ולהפריד בכך את השיווק של תוצרת אורגנית מתוצרת לא אורגנית, שהוא גם מייבא ומשווק. בשנים שחלפו מאז נהייתה "תבואות" לחברת השיווק הגדולה בשוק האורגני בתחום של אספקה יבשה.
כל השנים היינו קשורים להרצל וכש"תבואות" הופיעה זה היה נראה כמו קוריוז {שהרצל מסדר לחתן שלו עבודה ולבת שלו בית ומשפחה} אבל לא לקחנו בחשבון את המרץ של נמרוד.
לא ידענו ממה להתפעל קודם. מזה ש"תבואות" העיפה את הרצל ותפסה את מקומו {חצי שעה התאוששות}, מהשיפוץ המדהים של המחסן {היינו כחולמים}, או מבית האריזה החדש שהוקם בצמוד לו {ציוד שרואים רק בתערוכות באיטליה}. בקיצור, היינו על סף התמוטטות. נראה כמו המאפייה של הרדוף. נקי מבריק ולבן.
הרצל עבר? נלך בפעם הבאה לראות לאן.
את השינוי בנמרוד אפשר היה להרגיש מיד. {מתחיל בזה שהוא היה משוכנע שאני מישהו אחר ודיבר איתי איזה שעה, כאילו אני בעל חנות בירושלים שהוא מכיר אבל מזמן לא ראה.}
מלא בטחון ושופע רוח. אוהב את המוצר ואת השוק וקולו אומר שיווק. שלושה מסכי LCD {טלוויזיה במעגל סגור} תלויים מעל שולחן עבודה רחב ומסודר במשרד מרווח, משם הוא מפקח על העובדים. "עבד, תעמיס לו שק חומוס ושק בשמתי מלא", הוא צועק לאיזה פועל, אבל נראה היה שאין על מה לפקח. כולם יודעים את מקומם. העובדים רובם צעירים ערבים מהכפר אבו גוש הסמוך. ראינו אותם יושבים יחד ואוכלים צהרים. אווירה כמו שהייתה שם רואים רק במקום שאנשים מרגישים טוב.
"תבואות" עדיין משווקת בעיקר סחורה של הרצל, אבל עומדת כיום בזכות עצמה. מיליון וחצי שקלים עלה השיפוץ לדברי נמרוד. נראה שהשיג אותו במחיר מציאה. הסחורה במחסן שלו נארזת ומוחזקת בתנאים מצוינים. זה עושה הרגשה טובה לראות השקעה כזו ובעל עסק שאכפת לו ושמבין מה חשוב לצרכן. הרצל כבר בן יותר משבעים, מתעסק היום יותר עם הייבוא ועם רשת "ניצת הדובדבן" שבבעלותו. את מה שהוא עושה בשביל האוכל של ציבור הצרכנים האורגני בישראל ראוי להעריך יותר {אז מה אם עבר למקום אחר בקיבוץ} ונמרוד שקיבל לידיים פנינה עסקית כחברת "תבואות", מצליח בינתיים להגשים את הפוטנציאל. כל הכבוד גם לו.