-
שוק הפירות הישראלי מקבל בשנים האחרונות תוספת מכיוון לא צפוי. מדרום.
פירות של צמחי קקטוס מדבריים, שהחלו להופיע בחנויות ולמשוך תשומת לב. בהתחלה הופיעו הפירות האקזוטיים של הפיטאיה, בצבעי פונצ'-בננה זרחניים וקליפה עם קשקשים. מראה מוזר ומרהיב שהקנה להם מקום מיידי בצלחת פירות לקישוט, אבל לא שכנע המוני צרכנים לקנות אותם בגלל הטעם. בלי יתרון הראשוניות, אחרי הפיטאיה ועם מראה פחות מושך, הופיע פרי הקובו, וכבר כמה שנים הוא מנסה למצוא לעצמו מקום בשוק. כרגע, לא נראה עם הרבה הצלחה.
אנחנו לא מדברים פה על פרי מיובא. אלו פירות שגדלים בארץ. במדינה שבה הילדים נקראים צברים, מדינה שבוחרת את פרי הקקטוס מכל הפירות כדי לסמל את טבע קיומה; שבה אנשים אוהבים ואוכלים סברס בעונה – אפשר היה לשער שלפירות קקטוס חדשים יהיה אולי יותר קל להיקלט. אבל למרות שהם זוכים לחשיפה תקשורתית מושלמת, לא פחות מפירות אחרים, לא נראה שזה ממש מתקדם. יותר מאשר השיעור הנמוך במיוחד של צרכנים שכן מכירים את הפרי של הקובו, מפתיע נתון שעולה מבדיקה מדגמית שעשינו בין בעלי חנויות ואנשי שיווק אורגניים – אפילו הם בעצמם ברובם לא מכירים את הפרי.
מכל זה עולה, שעתה עדיין תחילת הדרך בשביל פרי הקקטוסים החדש. בהתחשב בעובדה שהיוזמה לגידול הפירות הללו בארץ ותהליך האיקלום, המחקר והפיתוח, נמשכו כ-25 שנה עוד לפני שהפרי הגיע לשוק, נדמה ש"תחילת הדרך" נמשכת תקופה מאד ארוכה. זה נתון שקשה להעריך, כשלא מכירים את הסיפור מאחורי הקלעים, ואולי מהסיפור פה תצמח להם עוד תקווה.
הערת אגב – אם אתם אוכלים סברס, אתם יודעים שהוא הרבה יותר טעים כשהוא קר. עם קובו אותו דבר.
פרי הקובו התחיל להופיע בסוף אוגוסט – ראשית ספטמבר השנה, תקופה עם הרבה פירות קיץ. הוא לא הצליח לעורר עניין מיוחד. חודש אחרי, עם תום החגים כשחזרנו מהחופשה, עדיין ראינו אותו במקררים של הסיטונאי. הוא מגיע בכמות יחסית קטנה אבל ביציבות, מדי שבוע לאורך תקופה ארוכה. ותמיד נראה משום מה לבד. כמו ילד חוץ בין הפירות המוכרים בעונה. כאילו מרגיש לא בטוח. אפשר להבין, כי הוא נמכר מאד באיטיות. התחלנו לפתח אליו חמלה.
זה לא שלא טעמנו אותו לפני כן בשנים קודמות, אבל השנה טעמנו אותו עם רגש. בלי ציפיות, ישר מהמקרר עם טיפהל'ה לימון סחוט והטעם היה הפתעה. החלטנו לעשות למענו יותר, ובמשך שלושת השבועות האחרונים נהיינו אנשי שיווק של הקובו וגם אספנו הרבה מידע. מדי שבוע קנינו מהסיטונאי כ-10 קילו. לא לצורך המכירה, אלא כדי להציע לאנשים לטעום ולנסות להעמיק אצלם את ההכרות עם הפרי. גם הדברים שנכתבים כאן הם חלק מ"היוזמה".
למרות העשוי להשתמע מכל שנאמר עד לפה, בהתחשב באקלים של הארץ ובתכונות של הצמח ושל הפרי, נראה שלקובו צפוי פה עתיד ורוד. לא רק כענף גידול מסחרי, אלא גם כצמח גינות. לצניעות דעתנו זאת רק שאלה של זמן. הקקטוס הזה, שמגיע במקור מאמריקה הלטינית, מתאקלם מצוין ומצליח לעשות פירות כמעט בכל מקום בארץ. אוהב אומנם במיוחד אקלים חם ויבש, אבל מסתדר גם באקלים אחר. המעבר של צמח חצי טרופי מרחק כל כך גדול וההיקלטות שלו אצלנו בארץ באקלים אחר, זה עניין יוצא דופן ומסקרן. הפירות האלה, שבקושי נמכרים כרגע בארץ, לא מגיעים לשוק בשום מקום אחר (כמעט). ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה קיים גידול מסחרי של קובו. עובדה זו בפני עצמה יכולה אולי לעורר קצת יותר סקרנות כלפיו.
תחילת הסיפור בפרויקט של משרד החקלאות, שיצא לדרך בשנת 1985 במסגרת שיתוף פעולה עם אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. מטרת הפרויקט הייתה איתור זני פירות המתאימים לגידול בתנאי המדבר בדרום הארץ, והתאמתם לגידול חקלאי מסחרי. במסגרת הפרויקט הובאו לארץ גם זני הקקטוס של הפיטאיה והקובו. אבל הדרך עוד הייתה ארוכה.
פרופסור יוסף מזרחי מהמחלקה למדעי החיים בבאוניברסיטת ב"ש, מראשי הפרויקט ומי שמלווה אותו מראשיתו, מתאר במסמך מעיר אוזניים (באנגלית) את מהלך הפיתוח והמחקר. הזרעים המקוריים של הקובו, אשר שימשו לגידול צמחי הקקטוס הראשונים בארץ, נאספו ע"י שליח מטעם צוות המחקר, מגינות פרטיות בדרום קליפורניה. זאת לאחר שבניסוי שהתקיים עם מאות מינים של קקטוסים מניבי פרי מכל העולם, רק זן הקובו נתן יבולים טובים (בנוסף לפיטאיה שהיתה כבר אז קקטוס פרי מוכר). דרומה משם, במדינות מרכז אמריקה, הקקטוס הזה גדל בר בטבע, מוכר ע"י האוכלוסייה המקומית ואף נעשה בו שימוש לצורכי מאכל, אך האיכות של הפרי מבחינת הטעם והצורה הייתה נמוכה באופן משמעותי. הזרעים המקוריים הונבטו בארץ וכמה מאות שתילי קקטוס צעירים ננטעו בחלקות ניסוי בכל אזורי האקלים, עם תחילת העבודה על פיתוח הזן. זה היה לפני 30 שנה. מאז נמשך תהליך ממושך וקפדני של סינון גנטי שנועד לבודד את הצמחים שמתאימים לגידול מסחרי, מבחינת עמידות בתנאי האקלים ומבחינת האיכות של הפרי.
הקובו שמגיע היום לשוק הוא פרי אידאלי לשיווק. מניב לאורך תקופה ארוכה (מיוני עד ינואר), מחזיק מעמד בקירור ונשמר לאורך מספר שבועות. טעמו אפילו משתפר בעת האחסון. פרי כזה מתאים גם ליצוא. כל אלה תכונות של הצמח, אולם הן נותנות ביטוי לכיוונים של המחקר ולסינון הגנטי שהתקיים במהלך שנות הפיתוח.
הפרי משמש כיום לא רק למאכל. גם בתעשיית הקוסמטיקה יש לו ביקוש. הוא משמש ליצור החומר המוליך במגוון תכשירים. עניין זה מגדיל את הפוטנציאל המסחרי של הגידול. למעשה, כיום, כשהיצוא מדשדש והביקוש לקובו בשוק הפירות נמוך יחסית, רוב היבול מופנה לשימוש תעשייתי. אולי בשל העובדה שהוא לא באמת באמת מתוק, לפרי הקובו אין בארץ מזיקים. אין לו אויבים בטבע. מסיבה זו הגידול של הצמחים מתאים במיוחד לשיטה האורגנית, שכן לא נעשה שימוש בהדברת מזיקים. בעיית העשבייה נפתרת באמצעות יריעות פלסטיק שמכסות את הקרקע. למעשה כל מטעי הקובו בארץ גדלים בשיטה האורגנית, אבל לא כל המגדלים טורחים לשלם על הפיקוח והאישורים. יש שמעדיפים למכור את הפרי בשוק הקונבנציונאלי במחיר יותר נמוך (זה לתשומת לבכם כאפשרות). מנתוני המחקר עולה עוד, שהתכולה הנמוכה של הסוכר היא אולי התכונה הבולטת של הפרי מבחינה בריאותית, שכן הוא מתאים לחולי סכרת ולאנשים שסובלים מבעיות שקשורות בצריכת סוכר. לא "סופרפוד" מבחינה תזונתית, אך בכל זאת פרי זול יחסית, עם נוכחות מקורית ועם מגוון שימושים רחב, שמצדיק מעמד יותר יציב בסל הקניות.
על סמך הדברים האלה, יש יסוד סביר להניח שיהיה לו מקום יותר מבוסס בעתיד.