במהלך 10 השנים האחרונות אנו עדים לתהליך מואץ של הגברת המודעות לנושא התזונה בציבור הישראלי. ביוזמה ובגיבוי של הגופים הממשלתיים זה נהיה נושא מרכזי על סדר היום הציבורי, הזוכה לחשיפה יומיומית באמצעי התקשורת בהקשר של בריאות, חינוך ואיכות הסביבה.
המודעות לתזונה נכונה ולאורח חיים בריא חודרת למערכת הבריאות ותורמת לשינוי הגישה לחולה, ולעיתים גם לשיטת הטיפול. היא חדרה גם למערכת החינוך והחלה לתפוס מקום בתוכניות הלימודים, ובחוגים ופעילויות מחוץ לבתי הספר. תהליך זה מקבל ביטוי גם בתחום המסחר והשיווק, בקביעת תקנים חדשים לסימון מוצרי מזון ובהנהגת מנגנוני בקרה ופיקוח קפדניים על תהליכי הייצור. את הגרעין הקשה של בעלי המודעות הזאת ניתן למצוא בשוק האורגני. אלה אנשים שמשנים "הלכה למעשה" את הרגלי האכילה והצריכה. כל צרכן של מזון אורגני יכול להתרשם בשנים האחרונות מהצמיחה של השוק ומהשיפור בזמינות המוצרים ובאיכותם, הודות להתפתחות מערך השיווק והמכירה. יחד עם זאת, ולמרות שיעורי הצמיחה במכירות, מדובר בסך הכל בציבור מאד קטן (3-4% מכלל הצרכנים), שאינו מעיד בהכרח על הכלל.
כמי שנמצאים כל השנים הללו בתוך העניינים – גם כצרכנים וגם כאנשי שיווק ומכירות – אנחנו עדים לשינויים אפילו יותר מאחרים, אבל מבפנים יש סיכוי גדול יותר לקבל רושם מוטעה… הפרסומים ביחס לחשיבות התזונה כחלק מאורח חיים בריא מוסיפים להופיע בתכיפות, אבל הם אינם הקולות היחידים בתקשורת. אין ויכוח על כך שיש הרבה דיבורים באוויר, וגם מי שאינו בקיא בתחום עשוי להשתכנע שיש המון התקדמות, אבל ביחס לתוצאות בפועל השאלה עדיין נשאלת: האם לאחר עשר שנים שהנושא בכותרות, המודעות הציבורית באמת משתנה? האם ניתן, ממרחק הזמן, לראות שינויים בדפוסי ההתנהגות ובהרגלי הצריכה של כלל האוכלוסייה?
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתפרסמים מדי שנה, עשויים לשמש אמצעי מצוין לבחינת העניין. באתר "אקו-ויקי", העוסק בנושאי אקולוגיה בישראל, מופיעה טבלה השוואתית של נתוני הצריכה לנפש בתחום המזון בשנים 2005 ו-2012. מהטבלה הזו ניתן לקבל מושג לא רע על מה שקורה בשטח במשך תקופה של 8 שנים. הרי היא להלן (עם קצת הערות שלנו):
סוג מזון | 2005 (ק"ג לשנה) | 2012 (ק"ג לשנה) |
שינוי 2012-2005 |
דגנים (בעיקר חיטה ואורז) | 128.2 | 116.4 | -9% |
תפו"אד ועמילנים (טפיוקה, עמילן תירס וכו') | 47.8 | 40.1 | -16% |
קטניות ואגוזים (כמקור לחלבון מהצומח) | 17.6 | 17.3 | -2% |
סוכר ממתקים ודבש | 20.5 | 42.8 | 109% |
ירקות ומקשה | 259.2 | 200.4 | -23% |
פירות | 158.1 | 185.8 | 18% |
שמנים ושומנים (מרגרינה, חמאה, שומן מהחי, שמני בישול וכד') | 29.4 | 25.2 | -14% |
בשר | 66.1 | 71 | 7% |
ביצים | 13.5 | 13.8 | 2% |
דגים | 5.8 | 7.1 | 22% |
חלב ומוצריו | 191.4 | 181.6 | -5% |
סה"כ | 937.6 | 901.5 | -4% |
סך כל צריכת המזון ליום בישראל (כמות הקלוריות הממוצעת לנפש = כ-3600) לא השתנה בשיעור משמעותי בין השנים המוצגות בטבלה (בשנים האחרונות ישנה ירידה). לעומת זאת, בהרכב התפריט ובסוג המזון ניתן לראות מספר שינויים בולטים:
- ירידה משמעותית בצריכה של פחמימות מורכבות – ניכרת משילוב הירידה בצריכת דגנים (-9%), עמילנים (-16%) וירקות (-23%). שינוי זה בתפריט מלמד על כך שאנשים אוכלים פחות אוכל מבושל וארוחות מסודרות, וכן שאוכלים פחות לחם מבעבר (נתון מפתיע על רקע השדרוג של שוק הלחם והמעבר ללחם יותר בריא, עניין שקשור בשינוי מודעות). ב-2012 החלק היחסי של שלושת המקורות האלו מתוך כלל צריכת הקלוריות היומית עדיין עומד על 40% בקירוב. הירידה בצריכת הפחמימות משאירה בור אנרגטי. מאיפשהו הסוכר יהיה חייב לחזור לתפריט. עלייה מרשימה של 18% בצריכת פירות (סוכר פשוט) מרמזת מאיזה כיוון.
- ירידה של 14% בצריכת שומנים ושמנים – עוד נתון שניתן לשייך לשינוי מודעות. אוכלים פחות מטוגן ושמים דגש על פחות שמן במזון. נתון זה מתקשר ישירות לבעיית יתר המשקל ולנושא ההשמנה. יחד עם זאת, השומנים ממשיכים לתפוס מקום מרכזי בתפריט (17% מסך צריכת הקלוריות היומית ב-2012).
ירידה בצריכת מוצרי חלב – אומנם בשיעור קטן, אולם בהתחשב במקום המסורתי של מוצרי החלב בתפריט הישראלי ובעוצמה של יצרניות מוצרי החלב בתחום הפרסום, הירידה הזו חייבת לסמל שינוי מגמה משמעותי בסדרי העדיפויות, עניין שבהחלט אפשר לשייך להסברה. - עלייה של מעל 100% בצריכת סוכר, ממתקים ודבש – לבטח הנתון הכי משמעותי בטבלה הזאת. זאת עלייה של יותר מפי 2. וכשבוחנים את העלייה בשיעורי התחלואה בסוכרת, בייחוד בגילאים הצעירים, אפשר לראות את התוצאות. הנה הפחמימות שירדו מהתפריט חוזרות אליו בצורה אחרת, פשוטה וזמינה יותר אולם חסרת כל ערך תזונתי. זאת מגמה מדאיגה, כי צריכת "פחמימות ריקות" מגבירה בעיות של אכילת יתר ותורמת להשמנה. ב-2012 כ-12% מסך צריכה הקלוריות היומית מגיעים מממתקים וסוכר. זה נתון מבהיל. שלוש שנים אחרי, ברור שהמגמה הזאת נמשכת. הצריכה של "פחמימות ריקות", בדיוק ההפך ממזון טבעי מלא, ההיפך ממודעות. למעשה זה ביטוי של צורך חזק בדחיית מחשבות ושכחה. חלק גדול מהלחצים, הפחדים, המתח, הספקות וחוסר הוודאות שמאפיינים את החיים בישראל, מתנקזים לסעיף הזה בטבלה. העלייה בצריכת סוכר קשורה גם לעלייה בצריכה של בשר.
- עלייה של 7% בצריכת בשר – עוד נתון שממשיך לשמור על הכיוון גם ב-2015. אכילת מוצרי בשר אחראית ל-17% מסך צריכת הקלוריות היומית (על פי הגישה המקרוביוטית, 5% זה השיעור המומלץ). בשילוב עם העלייה בצריכת דגים, גם פה יש קשר חזק למציאות של החיים בארץ. על פי הגישה המקרוביוטית, הצורך באכילת בשר נובע מתחושה של חוסר בטחון, מתחושה של מאבק הישרדות, שקשור בקשיי פרנסה ובתחרות על מקור מחייה. הבשר נותן אמנם בטחון תזונתי שיוצר השפעה נפשית מרגיעה, אבל מבחינה גופנית יש לו תכונה מכווצת. משום כך, לעיתים קרובות אפשר לראות קשר בין בשר לסוכר שהוא בעל תכונה מרפה.
מילות סיכום – נכנסנו לדיון הזה מתוך רצון לאמת תחושות שהיו לנו ביחס להתפתחות המודעות להרגלי אכילה נכונים בארץ במהלך השנים האחרונות. בדיעבד נראה שהתחושות עדיין מקדימות את זמנן… מעבר ל"אופנה" ולגימיק התקשורתי שנועד ליצור ערוץ שיווק לעודפי ייצוא כדי לבסס תעשייה, בפועל אפשר לראות רק ניצנים של מודעות חדשה. ולמרות זאת, 3 שנים אחרי, אנחנו מאמינים שיש אפילו יותר אוזן קשבת בציבור, יותר הבנה ויותר רצון ליצור סדר בבלאגן של האוכל. חלק גדול מזה הוא בזכות העלאת הנושא על סדר היום הציבורי בתקשורת. יש גם חדשות טובות. על כך צריך לברך.